Five species [of grains] are subject to [the law of] hallah: wheat, barley, spelt, oats and rye. These are subject to hallah, and [dough made from different types of these grains] are accounted together one with another [as one quantity]. And their “new” [harvest] is prohibited prior to Pesah, and [they are subject] to [the prohibition of] reaping prior to the Omer. If they took root prior to the Omer, the omer permits them. If not, they are prohibited until the next Omer has come.
חמשה דברים חייבים בחלה. החטים והשעורים. והכוסמין. ושבולת שועל. ושיפון. הרי אלו חייבין בחלה. ומצטרפין זה עם זה. ואסורין בחדש מלפני הפסח. ומלקצור מלפני העומר. ואם השרישו קודם לעומר. העומר מתירן ואם לאו אסורין. עד שיבא העומר הבא:
If one has eaten of [these five] on Pesah an olive-size piece of matzah, he has fulfilled his obligation. [If he ate on Pesah] an olive-size of piece of hametz [made of these grains], he is liable for karet. If one of these [grains, having become leavened,] became mixed with any other species, one must remove it on Pesah. If one has vowed [to abstain] from [consuming] bread and tevuah (produce), he is prohibited from consuming these [five species] the words of Rabbi Meir. The sages say: if one has vowed [to abstain] from [consuming] dagan, is prohibited only from [consuming] these [species] only. They are subject to hallah and tithes.
האוכל מהם כזית מצה בפסח. יצא ידי חובתו. כזית חמץ חייב בהכרת. נתערב אחד מהם בכל המינים. הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אינו אסור אלא מהן. וחייבין בחלה ובמעשרות:
The following are subject to hallah, but exempt from tithes: gleanings, from the forgotten sheaf, from peah or from ownerless produce and the first tithe from which terumah has been removed, second tithe and consecrated [produce] which has been redeemed, and that which remains over from the omer, and grain which has not grown one-third [ripe]. Rabbi Eliezer says: grain which has not grown one-third [ripe] is exempt [also] from hallah.
אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות. הלקט והשכחה והפאה. וההפקר. ומעשר ראשון שנטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שנפדו. ומותר העומר. ותבואה שלא הביאה שליש. ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה:
The following are liable for tithes, but exempt from hallah: rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse, and less than five-fourths [of a kab] of [the five kinds of] grain, sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan and medumma are exempt from hallah.
אלו חייבין במעשרות. ופטורים מן החלה. האורז. והדוחן. והפרגים. והשומשמין. והקטניות. ופחות מחמשת רבעים בתבואה. הסופגנין. והדובשנין. והאסקריטין. וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה:
Dough which was originally [intended for] sponge-cakes, and in the end is [cooked as] sponge-cake, is exempt from hallah. [If it was] originally [ordinary] dough, but in the end [cooked as] sponge-cakes, [or if it was] originally [intended for] sponge-cakes, but finally [cooked as ordinary] dough, it is subject to hallah. Similarly, bread crumbs (kenuvkaot) are subject [to hallah].
Meisah: Bet Shammai exempts [from hallah], And Bet Hillel makes liable [for hallah]. Halita: Bet Shammai makes liable, And Bet Hillel exempts. The loaves of the thanksgiving sacrifice and the wafers of a nazirite: if one made them for oneself, they are exempt [from hallah]. [If one made them] to sell in the market, they are subject [to hallah].
המעיסה. בית שמאי פוטרין. ובית הלל מחייבין. החליטה בית שמאי מחייבין. ובית הלל פוטרין. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב:
A baker who made dough to divide it up into pieces, it is subject to hallah. Women who gave [flour] to a baker to make for them dough, if there is not in any one of them a [minimum] measure, it is exempt from hallah.
נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור. פטורה מן החלה:
Dough for dogs:If shepherds eat it: it is subject to hallah, and one may use it to make an eruv or a shittuf; and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it; and it may be made on a festival; and one fulfills his obligation with it on Pesah. But if shepherds do not eat it: it is not subject to hallah; and one may not use it to make an eruv, or a shittuf; and one does not say the blessings over it, and one does not make an invitation for birkat hamazon over it; and it may not be made on a festival; and one does not fulfill his obligation with it on Pesah. In either case it is susceptible to ritual defilement affecting food.
עיסת הכלבים. בזמן שהרועים אוכלין ממנה. חייבת בחלה. ומערבין בה. ומשתתפין בה. ומברכין עליה. ומזמנין עליה. ונעשית ביום טוב. ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. אם אין הרועים אוכלין ממנה. אינה חייבת בחלה. ואין מערבין בה. ואין משתתפין בה. ואין מברכין עליה. ואין מזמנין עליה. ואינה נעשית ביום טוב. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין:
In the case of hallah and terumah:One is liable for death on account of [having eaten] them death [intentionally], or to [repay] an added fifth [if unwittingly]; They are forbidden to non-priests; They are the property of the priest; They are nullified [in a mixture of] one-hundred-and-one [parts, the rest being non-sacred dough or produce]; They require washing of one’s hands; And [waiting until] the setting of the sun [prior to eating them]; They may not be separated from pure [stuff] for impure; But rather from that which is close, And from that [in a] finished [state]. If one said: “All my threshing-floor is terumah, or all my dough is hallah,” he has not said anything, unless he has left some over.
החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש. ואין ניטלין מן הטהור על הטמא. אלא מן המוקף. ומן הדבר הגמור. האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום. עד שישייר מקצת:
